YBlog

אני מרגישה שנולדתי מחדש. לא בעקבות מחלה קשה חס וחלילה וגם לא בעקבות אובדן, אלא בעקבות חוויה משנת חיים מבחינה תודעתית שעברתי לפני מספר שנים. אחרי 11 שנים בתפקיד בכיר בחברת הייטק, בוטל התקן לתפקיד שלי ביום בהיר אחד. טוב, מן הסתם למקבלי ההחלטות במטה החברה בארה"ב זו לא היתה הפתעה אבל עבורי, בהחלט. בתחילה הבשורה לוותה באנחת רווחה- כבר

זהו, אי אפשר יותר להתחבא. ולא שלא ניסיתי, בחיי. ניסיתי לדחוק הצידה את הרצון הזה שעלה בי לכתוב: "זה לא הזמן המתאים", טענתי ביני לבין עצמי. "את רק בתחילת הדרך החדשה שבחרת לעצמך, עמוסה בעשייה". "למה לך גם בלוג על הראש שידרוש ממך לתחזק אותו בקביעות?" וחוץ מזה, טען עוד קול בראשי: "אין לך עדיין מה לומר לעולם". עיצבן אותי

מכירים את זה כשאתם מנסים להסביר משהו למישהו ומהתגובה אתם מבינים שכנראה לא הצלחתם להסביר? ככה בדיוק הרגשתי כשסיפרתי לסובבים אותי מה זה אימון אישי בזמן הלימודים. "את בעצם תגידי לי מה כדאי לי לעשות?", "אני צריך להתייעץ איתך", "את בעצם כמו פסיכולוגית, לא?" אז זהו, שלא ולא ולא. תוך כדי הלימודים, ותהליך אימון אישי שאני עברתי הבנתי שקל לי להסביר